מפות ומשם

"השרירים החבוטים מהנסיעה הארוכה משתחררים בתענוג בכל הגוף משתרגים ומתמתחים ונעשים קשוחים ברוח שמצליף אבק וחום על הפרצוף. העיירה עושה את עצמה מתנמנמת אותי זה אפילו לא מצחיק חוצה ברחבה בכמו חגיגיות סמויה עוזב לשמש שתעיק" מאיר אריאל היטיב לבטא את המפגש של אנשי הצפון הירוק עם ישוב מדברי ויש בו בשיר השפעה ממגנטת לתפישתנו את המרחב העירוני שנגלה לנו כשאנחנו יוצאים מהרכב הממוזג והמשלה. הימים הם ימי חורף והרוח הקפואה של מצפה רמון היא זו שמצליפה בי ולא אבק וחום. החניה המרווחת ליד מרכז המבקרים שוממה ואני הוא מהמבקרים הבודדים שהגיעו הבוקר להנות משפת המכתש הקסומה, זו הצופה לנוף מדברי דומם שנגלה כבמטה קסם כשמתקרבים אל הקצה. "שני מקסיקנים על רכס השמש גבוהה במרום אומר האחד: "היי חואן פקח עינייך אתה עוד תיפול לתהום!" מפת הניווט שאני מכין היא חלק מפעילות לקידום התיירות במצפה רמון והיא נדבך אחד מני רבים של יזמים צעירים ונמרצים לייצר תוכן סביב ובתוך עיירה מיוחדת במינה. הקצב המדברי עוטף אותי ומנסה לרסן את הטמפו העצבני שמכתיב לי לוז צפוף של שני ימי עבודת שטח, ...

מספרים על נחום איש גמזו שהיה אומר על כל דבר "גם זו לטובה" ... יום מיפוי מס' 1 השעה חמש בבוקר,, חושך מוחלט עדיין, התרגשות קלה באוויר, היום אני מתחיל למפות מפה ותיקה. מריים החתולה, זאת עם הפרעות אישיות קשות, מייללת מרעב בזמן שאני מחפש את הנעליים מתחת לארונית הלבנה בכניסה לבית. אחרי מספר נסיונות אני מצליח לדוג זוג נעליים תואם. מתיישב על מפתן הבית לסיים את היוגורט שלי ולנעול את הנעליים. ברגע של רחמים מצ'פר את מריים בקצת יוגורט ומייד מופיעה מתוך האפילה המכשפה השחורה - חתולת אשפתות אמיתית ומכוערת להפליא, שורדת תקופות קשות בזכות פינת הקומפוסט בחצר ובזכות טוב ליבה של מריים המפרישה מעשר מכל מה שאני נותן לה. היות ואינני חובב חתולים, הרמתי נעל אחת ובתנועה מושלמת הנעל טסה לכיוון המכשפה השחורה תוך כדי שהיא אוספת בדרך את מנורת הכניסה , בקבוק בירה ריק מאמש ושני עציצים של קולאוס צבעוני שתמיד עושים טוב בלב. השברים נמרחו לאורך 8 מטרים בדיוק והסתיימו סמוך לעץ הגוייאבה ממש צמוד לבריכת צמחי המים הקטנה שלתוכה צללה הנעל. אחרי 3 צעדים וכאב חד בעקב רגל שמאל סבתי על עקב רגל ימין ע...

הדרך מתחנת הרכבת לאורך רחוב יפו עד למגרש הרוסים מעוררת בי תחושת נוסטלגיה רחוקה, קרירות של בוקר, אוויר הרים, ריח תבלינים וקדושה מכה בי כמו לפני עשרות שנים כשהייתי מגיע לבקר את סבא וסבתא מירושלים. זכרון טעם המאפים של גרליץ רגע לפני הפניה לרחוב שלהם מציף את הפה והעיניים. במכולת של הבוכרי חצי כיכר לחם שחור עם הטעם הייחודי של מאפיית אנג'ל, שער ברזל שאף פעם לא הצלחתי לסגור כמו שצריך, חצר מוקפת ברושים ותיקים שסבא נטע לפני שנים, פחי זיתים עם גרניום לאורך שביל הכניסה, תריסי מתכת תפוסים על מנשלך קטנים, שולחן אוכל, פלטת זכוכית ומתחתיה תמונות ישנות, סוכריות דבש, מים קפואים לשטוף פנים בבוקר, זוג זקנים מנופף לשלום... בירושלים כמו בירושלים לאן שלא תזרוק אבן תפגע בנקודה היסטורית. אם העיר העתיקה זה לב ההסטוריה העתיקה אז מרכז העיר ובמרכזו מגרש הרוסים זה לב ההסטוריה של העת החדשה. על כל קרן רחוב סיפורים מכאן ועד הירח ואתה כבר לא יודע אם הסיפור הוא על המקום או המקום הוא על הסיפור. בית השוטר, שיני דרקון, נסיכה אתיופית, קול ישראל, אסירי המחתרות, הפנתרים השחורים, חצר פיינגולד, כיכר ציון, כיכר ...

לפני התחלת עבודת המיפוי יש לאסוף חומר בסיס המשמש לעבודת השטח והשרטוט, חומר זה כולל תצלומי אוויר מתקופת שונות,  תשריטים שהכינו מודדים מטעם, נתוני גבהים, street view , תמונות מהשטח, קבצי gpx וכל מה שיחסוך לי זמן בעבודת השטח ויאפשר לי לדייק את המפה. היות ועבודת המיפוי מוציאה לי לא פעם את הנשמה אני זקוק גם למילוי המאגרים שלה, כי לכל מפה נדרשת נשמה. זה בדיוק כמו חומוס: עושים באהבה או לא עושים בכלל.  מפה היא לא רק עניין טכני, היא אמורה לספר לנו סיפור; סיפור על המקום, על ההסטוריה שלו, על הטבע, על האנשים ש חיו, חלמו, עמל, יצרו ויצקו את אופיו של המקום. ומרחביה הוא בדיוק כזה, הוא לא רק מקום, מרחביה זה רעיון, מעשה ודרך חיים. אז, בנוסף לחומר הבסיס אני מנסה להכנס לראש של המקום באמצעות קריאת סיפורים, עיון במפות היסטוריות, מעבר על מאמרים, אתרים, חומרים היסטוריים וכל מה שיכול לשפוך אור על המקום ושיאפשר לי להכניס קצת נשמה לעצמי ולמפה. דבר ראשון חזרתי ל"ספר האדום" של אסף ענברי לקרוא שוב את הסיפורים על מאיר יערי - מנהיג הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר - האדמו"ר ממרחביה....

"אתה תשלח את הבן שלך למכון ויצמן, אני את שלי למכון שמשון, נראה מי יגיע ראשון " מתוך המערכון "שחקן כדורסל" של הגשש החיוור. הנכנסים בשערי מכון ויצמן כאילו נכנסים לארץ אחרת, גינון מוקפד ודשאים אינסופיים כמו אומרים שכאן לא חוסכים בקטנות ועושים את כל מה שצריך בכדי שהראש היהודי ימשיך להמציא לנו פטנטים. מבנים סופר מודרנים לצד מבני עבר לשימור בתכנונם של טובי האדריכלים מסתירים בתוכם מעבדות משוכללות שיעזרו למין האנושי להמשיך להתקדם או לגרום להכחדתו. כדי שדלתות המבנים ייפתחו אתה נדרש להציג מנת משכל גבוהה הרבה יותר מזו של מרבית בני האנוש, פלא שהדלת היחידה שהצלחתי לפתוח הייתה זו של תא השירותים? למכון ויצמן אני מגיע ברכבת, התחנה צמודה למכון וכבר בירידה ממנה שלחתי הודעה לפרופסור שיחמם את המים כי אני בדרך לקפה. את הפרופסור אני מכיר עוד מהימים בהם היינו סטודנטים צעירים שכל עתידם לפניהם, מסתבר שאל העתיד הובילו אותנו דרכים שונות שכל אחד מאיתנו בחר בהתאם לאופיו. אני אימפולסיבי וקצר רוח, חייב לראות תוצאות מעכשיו לעכשיו והוא, רץ אולטרא,יסודי ומלא באמביציה לחקור ול...

הכוכב הבלתי מעורער אצלינו בבית הוא דודו זכאי. כל יום שבת, גם אם זה יוצא יום שישי כדברי הגשש, הרדיו עובר מרשת ב' לרשת ג' ולשירים עבריים שלא נס ליחם.  נכנסתי בשערי קיבוץ דליה, ביתו של דודו המלך וישר הרגשתי חג. אני אוהב להתחיל מפות של קיבוצים מאזור חדר האוכל שהוא לב העניינים ומרכז הקיבוץ, משם הדרכים כבר מובילות לשאר חלקי הקיבוץ. למרות שאומרים כי כל הדרכים מובילות לחדר האוכל, אני דווקא חושב כי חדר האוכל מוביל לכל חלקי הקיבוץ, בדיוק כמו לב פועם השולח עורקים לכל אברי ורקמות הגוף ומאפשר את גדילתם והתפתחותם. " טוב, טוב לי בקיבוץ עם השקט והפנאי ועם השמש על כתפי שתי עינייך מול עיני מספרות לי את חיי ושרות איתי את השיר על ביתך שבתוך ביתי" קיבוץ מטופח מאוד הוא קיבוץ דליה. הנויניק כאן הוא המלך הבלתי מעורער וכנראה אפילו יותר מדודו המלך שלנו, עצים ותיקים מצלים מלמעלה ומקשים לגלות בתצלום האוויר את השבילים והמבנים המסתתרים תחתיהם, טוב שיש לי גם תשריט ישן שמוסיף מידע וחוסך הרבה מדידות.  צמחיה עבותה סוגרת שטחים גדולים בין השבילים ותעשה רק טוב למתכנני המ...