מגרש הרוסים

הדרך מתחנת הרכבת לאורך רחוב יפו עד למגרש הרוסים מעוררת בי תחושת נוסטלגיה רחוקה, קרירות של בוקר, אוויר הרים, ריח תבלינים וקדושה מכה בי כמו לפני עשרות שנים כשהייתי מגיע לבקר את סבא וסבתא מירושלים. זכרון טעם המאפים של גרליץ רגע לפני הפניה לרחוב שלהם מציף את הפה והעיניים. במכולת של הבוכרי חצי כיכר לחם שחור עם הטעם הייחודי של מאפיית אנג'ל, שער ברזל שאף פעם לא הצלחתי לסגור כמו שצריך, חצר מוקפת ברושים ותיקים שסבא נטע לפני שנים, פחי זיתים עם גרניום לאורך שביל הכניסה, תריסי מתכת תפוסים על מנשלך קטנים, שולחן אוכל, פלטת זכוכית ומתחתיה תמונות ישנות, סוכריות דבש, מים קפואים לשטוף פנים בבוקר, זוג זקנים מנופף לשלום...

בירושלים כמו בירושלים לאן שלא תזרוק אבן תפגע בנקודה היסטורית. אם העיר העתיקה זה לב ההסטוריה העתיקה אז מרכז העיר ובמרכזו מגרש הרוסים זה לב ההסטוריה של העת החדשה. על כל קרן רחוב סיפורים מכאן ועד הירח ואתה כבר לא יודע אם הסיפור הוא על המקום או המקום הוא על הסיפור. בית השוטר, שיני דרקון, נסיכה אתיופית, קול ישראל, אסירי המחתרות, הפנתרים השחורים, חצר פיינגולד, כיכר ציון, כיכר החתולות, קדוש, אצבע עוג, חצר סרגיי, עירייה, מוזיאון הסובלנות, בית הבולשת, בצלאל, נוטרדאם... רגע, אחורה קצת... בצלאל... בדיוק... שם מתחיל סיפורה של המפה.

טלפון מהילדה שלומדת בבצלאל: "אבא מה העניינים?" "מה את צריכה?".

יש שלב בחיים שבו אתה יודע שבדרך כלל מתעניינים בשלומך כשרוצים ממך משהו, השלב הזה נמשך בערך מהרגע שהילד לומד לדבר ועד שאתה הופך לבר-מינן. מסתבר שהילדה מצאה קורס בנושא מפות היסטוריות ומרוב שמחה התקשרה אליי באמצע השלפשטונדה לבשר לי שמרגע זה קיבלתי משימה להכין מפה קטנה סביב בניין בצלאל והיא כמובן תעשה את רוב העבודה שזה עיצוב המפה, בציון כמובן לא נחלוק אבל היא תשמח אם ניפגש בבית קפה ירושלמי על חשבוני לתיאום ציפיות ואולי נמשיך גם למסעדה בסביבה כי האוכל שהבאנו לה בשבת כבר כמעט ונגמר, המהמתי מעין הסכמה עקרונית וכבר בערב קיבלתי תזכורת מהפיקוד העליון לגבי הכנת המפה עבור בבת עינה של מי שקובעת בבית וגם מחוצה לו.

מה שהתחיל כמו עבודת כפייה הפך לאחר כמה דקות להנאה צרופה, המפה גדלה בכל פעם שבאנו לבקר את הילדה, האב הקשוח התחיל פתאום לשאול לשלומה של הסטודנטית, דאג שמה היא רעבה ואולי הוא יביא לה משהו לאכול או להזמין אותה למסעדה ירושלמית? מאחד הידוע בחסכנותו וסגפנותו הפכתי למומחה של עולם הקולינריה בירושלים ובזכות "המוציא", "מחניודה" "תמולשלשום", "ברוד", "פרגמון", "המזקקה" "קפה סירה" ...ואפילו פלאפל בלחוח אצל "התימני" קיבלתי בוגרת בצלאל שבעה ואתם זכיתם במפה נפלאה.