קיבוץ מרחביה

לפני התחלת עבודת המיפוי יש לאסוף חומר בסיס המשמש לעבודת השטח והשרטוט, חומר זה כולל תצלומי אוויר מתקופת שונות,  תשריטים שהכינו מודדים מטעם, נתוני גבהים, street view , תמונות מהשטח, קבצי gpx וכל מה שיחסוך לי זמן בעבודת השטח ויאפשר לי לדייק את המפה.

היות ועבודת המיפוי מוציאה לי לא פעם את הנשמה אני זקוק גם למילוי המאגרים שלה, כי לכל מפה נדרשת נשמה. זה בדיוק כמו חומוס: עושים באהבה או לא עושים בכלל.  מפה היא לא רק עניין טכני, היא אמורה לספר לנו סיפור; סיפור על המקום, על ההסטוריה שלו, על הטבע, על האנשים ש חיו, חלמו, עמל, יצרו ויצקו את אופיו של המקום. ומרחביה הוא בדיוק כזה, הוא לא רק מקום, מרחביה זה רעיון, מעשה ודרך חיים.

אז, בנוסף לחומר הבסיס אני מנסה להכנס לראש של המקום באמצעות קריאת סיפורים, עיון במפות היסטוריות, מעבר על מאמרים, אתרים, חומרים היסטוריים וכל מה שיכול לשפוך אור על המקום ושיאפשר לי להכניס קצת נשמה לעצמי ולמפה.

דבר ראשון חזרתי ל"ספר האדום" של אסף ענברי לקרוא שוב את הסיפורים על מאיר יערי - מנהיג הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר - האדמו"ר ממרחביה. משם דילגתי מעדנות לקרוא על אלכסנדר ברוולד האדריכל הנודע שתכנן את מבני המשק בחצר הקואופרציה בנוסף למבנים אייקונים ברחבי הארץ והנודע בהם הוא מבנה הטכניון הישן בשכונת הדר בחיפה 

עוד אחורה לרכישת הקרקעות מהכפר אל פולה שהפך יותר מאוחר לעיר עפולה, משם לסיפור על שדירת הנשיקות, שוב אחורה למבצר הצלבני בשיא הגובה של המפה ולחפיר המפתיע שסובב אותה, שוב סיפורים על גולדה, אמנים ואומנים, תעשיה... שיחה עם חברה בת המקום על הדוד קובה ועל התחנה המטאורולוגית שלו  ועוד סיפורים ומעשיות לרוב... זהו אני מרגיש מוכן לצאת לשטח.

עבודת המיפוי מכניסה אותי לעומק הסיפורים, אני ממש חווה את המעשיות, עושר של פרטים ופריטים לצד שילוט מאיר עיניים, העובדות ההסטוריות מסתדרות להן במרחב ויוצרות פסיפס מרהיב של צבעים וסימנים על מסך המחשב, מי אמר גאולת הקרקע? הבית של גולדה קם לתחייה במפה, התחנה המטאורולוגית של הדוד זוכה להכנס לנבחרת, טיל מאיראן מכניס אותי למקלט ציבורי וחושף תחנה ססמולוגית במעבה האדמה, החפיר מתגלה כשקע גדול עם פינת חמד נסתרת, פסלים, חדר אוכל, בית קולנוע עם עבר מפואר, גני ילדים, בריכה - אייך לא - מליונרים אמר על זה בגין וזרע את זרע השינאה.

 יש בית קפה, יש מכבסה, אולפן לימוד עברית לעולים חדשים, סילו (הראשון בארץ), בית ספר אזורי, הרחבה עם בתים מפונפנים לצד שכונות צנועות, אטליה של אמן, דשא, דשא יבש, צריפים ישנים, מגדל מים, מוסך, סלון יופי, יקב, הייתי.