גבעות רגב

מי שזוכר את מפת בית ענבה הראשונה וזאת למרות בעיות הזכרון שיש בגיל השלישי, יודע שדרך החתחתים אל השטח עברה בין גבעות טרשיות וחשופות. מראה די עגום בתקופת היובש היות ובחורף אין שום סיכוי להכנס לשטח בלי להיות בעליו של רכב 4על4. מחלף ענבה טרם היה בתכנון ובוני העיר מודיעין עוד לא התחילו לערבב את הטיח. אזור ספר במרכז הארץ וארץ לא נודעת (טרה אינקוגניטה) ממש צמוד לכביש מספר אחד.

עברו הימים, חלפו השנים ואותן גבעות חסרות חן הפכו לברבור יפה כנף השופע עצי יער. מסתבר שבזמן שאנחנו טחנו את מפות סובב בן שמן עשו בקקל עבודה יפה ואנחנו זכינו בשטח לעילא ולעילא עוד בימינו אנו. 

השטח בעל מגוון עצים גדול, יער האורנים הוא עדיין המלך הבלתי מעורער וזה תמיד טוב לספורט שלנו. כמות פרטי המסלע מפתיע, אבל את ההצגה גונב השקט ומיעוט הטיילים בעומק השטח, כאן עדיין ניתן להבחין בכמויות עצומות של אזוב מצוי וריחני, צביים מהירים כברק, שועלים סקרנים ואיך לא, גם גנבי עתיקות חסרי פחד ומוסר.

את המפה הכנתי במהלך מלחמת שאגת הארי, הממ"ד בשטח השתנה בכל פעם וקיבל ממני ראשי תיבות בהתאם למקום ההשתטחות; מתחת מצוק דרומי, מעל משהו דוקר, מקום ממש דפוק, מול מלא דגן ... אבל מבחינתי הנסיעה לשטח בכבישים ריקים בלי פקקים היה הטריגר לסיים את המפה לפני שחיל האוויר יסיימו את מאגר טילי החץ ואת הטילים הבליסטים של איראן.

בגינה הביתית אני מגדל צמחי תבלין ועלים ירוקים אבל, אי אפשר להשוות את עוצמת הריח והטעם אל זה של הצומח הטבעי ביער; צומח לא מפונק, כזה שצריך להסתדר בסביבה קשוחה, סביבה של אי וודאות ומחסור, צומח שמפתח מנגנוני הגנה עוצמתיים, כאלו שיאפשרו את שרידותו ואת דור ההמשך, אז, בכדי שבני הבית ושוכני הממד לא יקנאו בי יותר מדי הייתי חוזר בכל פעם עם קצת טעמים של יער לארוחת הערב; פיצה נאפוליטנית עם נגיעות של אספרג החורש, תה זוטה לבנה, פטאיר זעתר עם הרבה שמן זית, קציצות חובזה, איולי חרדל לבן או סלט עלים צעירים.

בתאבון, השטח לא קל לעיכול אבל המפה תעזור לכם.