מצפה רמון

"השרירים החבוטים מהנסיעה הארוכה
משתחררים בתענוג בכל הגוף
משתרגים ומתמתחים ונעשים קשוחים ברוח
שמצליף אבק וחום על הפרצוף.

העיירה עושה את עצמה מתנמנמת
אותי זה אפילו לא מצחיק
חוצה ברחבה בכמו חגיגיות סמויה
עוזב לשמש שתעיק"

מאיר אריאל היטיב לבטא את המפגש של אנשי הצפון הירוק עם ישוב מדברי ויש בו בשיר השפעה ממגנטת לתפישתנו את המרחב העירוני שנגלה לנו כשאנחנו יוצאים מהרכב הממוזג והמשלה.

הימים הם ימי חורף והרוח הקפואה של מצפה רמון היא זו שמצליפה בי ולא אבק וחום. החניה המרווחת ליד מרכז המבקרים שוממה ואני הוא מהמבקרים הבודדים שהגיעו הבוקר להנות משפת המכתש הקסומה, זו הצופה לנוף מדברי דומם שנגלה כבמטה קסם כשמתקרבים אל הקצה.

"שני מקסיקנים על רכס

השמש גבוהה במרום

אומר האחד: "היי חואן פקח עינייך

אתה עוד תיפול לתהום!"

מפת הניווט שאני מכין היא חלק מפעילות לקידום התיירות במצפה רמון והיא נדבך אחד מני רבים של יזמים צעירים ונמרצים לייצר תוכן סביב ובתוך עיירה מיוחדת במינה.

הקצב המדברי עוטף אותי ומנסה לרסן את הטמפו העצבני שמכתיב לי לוז צפוף של שני ימי עבודת שטח, קדמו לזה הרבה מאוד שעות שרטוט, איתור חומר בסיס מגוון של קווי גובה, תצלומי אוויר מתקופות שונות וממקורות שונים... הכל בכדי שלא אופתע במרחק של 3 שעות נסיעה מהבית. 

אני נותן גז ומתחרה מול הסלולר והסוללה הרזרבית למי תשאר יותר אנרגיה... בשעות הצהריים המאוחרות הסוללות נכנעו ואני נכנס לאט עם הרבה טקס בישבן לבית קפה מקומי שם ניטען כולנו (אני והסוללות) לעוד כמה שעות של עבודה.

"לוקח את עצמי לשירותים להרגע

גונב איזו הצצונת בראי רואה שם משוגע"

עבודת המיפוי מכניסה אותי לעולם אחר, כמו עליסה בארץ הפלאות אני מאבד תחושת זמן ומציאות, אני והמפה מתאחדים, הכל סביבי מקבל הגדרות של סימן וצבע. בני אנוש, חיות ועצמים זמניים לא קיימים בעולמי עכשיו, הקשר שלי עם המציאות מצומצם מאוד והסדק הצר שהשארתי בין העולמות מאפשר לי בעיקר להמנע מפציעה או חבלה שישליכו אותי בחזרה לעולם האמיתי. כל מעייני נתונים עכשיו לעבודת המיפוי. משוגע!  צדק גם הפעם מאיר.

השמש כבר שוקעת במערב ועוד רגע העלטה תתפוס את מקומה, אני עכשיו בזמן פציעות, מנסה להשלים עוד פינה בשכונה הותיקה. קול גבר ואישה צועקים ממרחק בשמי, אני מתקרב על מנת לזהות את הפנים, הם מוכרים לי מאיזה ניווט, כנראה, אבל לא מצליח להזכר, מחליף איתם מספר מילות נימוסין ומבין שאת היום הזה מיציתי... חשכה ירדה על המדבר ואני כבר קפוא ורעב...

"באוהל מחכים לי אור ותה פלחי תפוח

וסיגריה וסיפור חזק וטוב"