מפות ומשם

אלת המסטיק, אלה אטלנטית, אלה ארץ ישראלית, אלון התבור, אלון אי, ברוש, אורן, קידה שעירה, סירה קוצנית, זית אירופי, שדות חיטה, מטעי נשירים, משוכות צבר,עוזרר קוצני, שיזף מצוי, לבנה רפואי, אשחר אי, אספרג החורש. לכולם מופע ייחודי שדורש התייחסות ולעיתים גם קבלת ביטוי במפה, בייטוי המראה את השינוי בקצב הריצה או הבלטה מיוחדת לפריט בודד או קבוצת פריטים. . צריך להכניס את כל העושר הזה, את כל החיים האלה, את הטבע המתפרץ הזה לדף נייר. מצד אחד חיים, מהצד השני דומם, מצד אחד ריחות, תנועה, השתנות, צמיחה ומהצד השני תמונה קפואה. ועכשיו כמו שאומרים בסין Reverse engineering: לקחת את היצירה, לקחת את המופשט ולצאת לגלות בעזרת המפה את עוצמתו ומורכבתו של הטבע.   הרגשה טובה, תחושת חיים, חזרה  לילדות, לתמימות, לבראשית... כייף. המפה היא המפתח לגן הנעול, היא הצופן שפותח את הדלת שמסתירה מאחוריה פסק זמן ממירוץ החיים ומרעשי הרקע. בעזרתה אנחנו חלק מכל היופי הזה. אנחנו הופכים ולו לשעה קלה חלק מיער אלות עדה.

פעם, בגיל 14 בערך, אבא שלח אותי לעבוד עם אלברט הטייח.  הוריי באותו זמן בנו בית חדש ואבא בשביל לחסוך כמה לירות קיבל מידע שיש בגבעת אולגה טייח מובטל שמוכן לעבוד בזול.  אחרי רבע שעה של מו"מ וחצי בקבוק ערק הסכים אלברט לעשות את העבודה בזול, אבל, החומר על אבא.  ובגלל שרק הבן של אחותו - ניסים עוזר לו, העבודה תיקח זמן. אבא שהבטיח לאמא לעבור לבית החדש ב 1 לספטמבר נידב אותי להיות השוליה של אלברט לכל חודש יולי כדי לעמוד בלוח הזמנים. ניסים היה אחראי להכנת תערובת הטיח על פי מתכון סודי שעבר מדור לדור אצלם במשפחה, עוד מהימים שסבא של אלברט היה הטייח של המלך. אני מוניתי אחר כבוד להיות זה שסוחב את הדליים עם תערובת הטיח הסודית אל אלברט (הלבר בלשון הבועלים) ואלברט, הוא ניהל את כל הצד המדעי שמטרתו כנראה הייתה לבדוק אם יותר טיח נצמד לקיר או נופל לרצפה. ביום העבודה הראשון, אייך שניסים סיים את הכנת התערובת, לימד אותי אלברט את אחד העקרונות המנחים אותי עד עצם היום הזה: בעבודה לא צריך לפחד להתלכלך, בהמשך הוא שפך כף בנאים (שפכטל בגרמנית) מלא טיח על הראש שלו ואחכ ע...

בשביל העולה מגן סאקר לכיוון הכנסת אני פוגש בפעם הראשונה את אמיר אוחנה, הוא, כך מסתבר לי יותר מאוחר, יוצא מדי בוקר להליכה סביב הכנסת.  תשאלו אייך אני יודע? אז, הסיפור הוא שיצא לנו להתקל זה בזה עוד מספר פעמים במהלך ימי המיפוי וכמובן הסקרנות היא שהרגה את החתול... הוא פנה אליי ראשון ושאל מה אני עושה? ואני? שמחתי להסביר לו על המיפוי סביב הכנסת, מיפוי שכולל את גן סאקר, גן הורדים, עמק המצלבה, בית המשפט העליון ושכונת ניות, על המפה על הצבעים ועל הסימנים, על הספורט הקסום שלנו, על התלמידים בבתי הספר שעוסקים בריצות ניווט, הנבחרות, חברי האיגוד המדהימים, הניווט הספורטיבי בעולם והחיבורים שנוצרים עם נווטים זרים ...  אמיר נשמע נלהב והציע שאולי נארגן פעילות ניווט לכל 120 חברי הכנסת, גם הערבים שאלתי בקריצה? ברור הוא אמר, וגם נאפשר השתתפות חברי הכנסת מהקהילה הגאה. אוהב את הראש שלך אמרתי, בקטע אפלטוני כמובן, הוספתי עם קריצה בלי משמעות. אז מתי הוא שאל? נפתח יומנים? לא צריך עניתי בביטחון של איש אשכולות, בוא נקבע בט"ו בשבט הקרוב - יום ההולדת של הכנסת אמרנו כאיש אחד. גדול, הוא ...

אני בדרך ליער ראש העין, עולה על כביש 6 וכאילו הרדיו מנחש אותי, הרמקולים מנגנים את אחד האהובים עליי, אני מגביר "ווליום" בפזמון החוזר - זה שהייתי שר אז בימים לבנותיי בכל בוקר לפני בית הספר בזמן הכנת הכריכים והשוקו. מצטרף עכשיו בקולי קולות לזמירתו הנפלאה של דקלון : הגיע הזמן אומרת אימי! הכל כבר מוכן ללכת למורי פאות על לחיי, הספר בידי מחיש פעמי ללכת למורי נחל רבה מגיע מאזור בידיה, חוצה את שטח המפה המרכזי ביער ראש העין, מתקדם מערבה ומתמזג לירקון, זה נשפך לים והזונות גם כמילות "מלנכולי" של החברים של נטשה.  שמתם לב שאני במצב רוח לשירים, אייך לא, אני ממפה במקום שהוציא מקרבו את פאר הזמר העברי בדגש על חית ועין : ניסים גרמה, יואב יצחק, ישי לוי, נתי לוי, אביחי מליחי, נחמן אש... בעצם יכול להיות שנחמן פחות בקטע של שירה... הנחל מהתל בי, פעם הוא מתרחב, לפעמים מתפצל, פה ושם נעלם בסבך שיחים, כאן מגיע יובל חדש ושם תעלת ניקוז נשפכת מהרחוב, חורצת את היער ומתחפשת גם היא לנחל, שבילים הם קווי זרימת מים וגם ההפך... אני מחפש את ההגיון ומנסה לחשוב כמו מים על מנת לפתור ...