יער עמינדב

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד. 

הדרך ליער מתפתלת באחד האזורים היפים שיש לנו, לא משנה מאיזה כיוון מגיעים ובאיזו שעה של היום, הרי שתמיד היערות, הרכסים והאופק יעשו את העבודה, יעתיקו את נשמתך, "נוף עוצר נשימה", כזה שאליו צריך להביא את החותנת בטיול משפחתי כמאמר הבדיחה הידועה.
המבנה של יד קנדי צץ בעיקול הכביש, צורתו צורת גדם עץ, אני נזכר בתמונה ישנה מתחילת שנות השבעים, תמונה דהויה באלבום משפחתי דהוי שדפיו כבר מזמן נפרדו זה מזה, הדבק שתפש את התמונות לדף עטוף ניילון מרשרש כבר איבד את אחיזתו וצילום מתערבב בצילום, אחת התמונות תמונת שני ילדים מתחרים מי יטפס גבוה יותר על אחד מ50 העמודים שיוצרים את מבנה הזכרון המיוחד, מסתבר שהחיכוך באלסקה גדול יותר מזה של אריזונה ותנאי הפתיחה לא היו זהים למרות שלשניהם יש את אותו הסוודר.



יער עמינדב ברכס שלמון הוא אחד המקומות הפופולאריים באזור ירושלים והמונים גודשים את מתחמי הפיקניק ליד חרבת סעדים. אולי זה האוויר או ההתרגשות מהיציאה לחיק הטבע, אבל אין ספק כי הברביקיו והחטיפים שמביאים עימם המוני עם ישראל תורמים את תרומתם לזירוז פעולת המעיים. אחרת לא ניתן להסביר את כמויות נייר הטואלט ומגבוני הבד סביב אתרי הטוזיק שניתן לכנותם מעתה אתרי טוסיק.
אני משתדל לא לדרוך על חומר אורגני טרי ונמנע מלהכנס אל בין מרבדי המגבונים. עכשיו אני מבין למה קוראים למושב הסמוך אורה, כדברי רבנו זצ"ל הרב אורי זהר מהסרט מציצים: 

מילי: "לבד?"
גוטה: "לא, הייתה גם אורה."
מילי: "מי זאת אורה?"
גוטה: "זאת שמשתינה אחורה.

צחוק צחוק אבל קק"ל ושאר הרשויות האמונות על שטחי טבע, ממשלת ישראל והעומדים בראשה חייבים בחשיבה אחרת כיצד לטפל בעומס האנושי ובלחצים המופעלים על אתרי טבע הפתוחים לציבור הרחב, אחרת המצב יהיה חרה.
המדרגות החקלאיות בהרי ירושלים הם עולם ומלואו וממלאים את המפה בכל מקום בו קיים מדרון. התפתחות סוג זה של חקלאות נולד מהצורך לשמור על הקרקע הפוריה, לנהל את מי הנגר וליצור מיקרו אקלים לגידולים השונים, גידולי בעל וגידולי שלחין. היופי בסוג זה של חקלאות הוא בכך שהחקלאות משתלבת בנוף ויוצרת אלמנטים המבוססים על ההבנה כי אי אפשר לשלוט ולנצל את הטבע אלא להתמזג איתו. מאות קילומטרים של מדרגות אבן, מיליוני אבנים ואין ספור שעות עבודה ודורות אדם יצרו נוף תרבות מופלא (cultural landscape) - חלקו גלוי וחלקו נחבא בין עצי היער ומתחת לצמחיה סבוכה. מערות מסתור, שומרות, גובלי חלקות, גתות, ניקבות, בורות, מבנים, תעלות, מדרגות... משתלבים בהרמוניה נפלאה. בעיני הממפה זו קקופוניה מהגהינום ואילו הנווטים; יקבלו כאן קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת בדו מינור.
התחרות כבר מעבר לאופק ואני תקוע חזק במרבד לוטם שעיר המשתלט על כל פינה בחלקת היער בה אני מנסה לחפש קצת פרטי נוף. המפנה הצפוני הוא עולם אחר לעומת שכנו מדרום, הצמחייה כאן משתוללת לכל הכיוונים והנווטים יבינו מהר מאוד  למה אומרים כי מצפון תיפתח הרעה. בחלקה אחרת קקל דיללו את זריעי האורנים שנבטו וגדלו לעצים צעירים, הזריעים שלא שפר גורלם מוטלים יבשים בכל השטח ונקווה שיפנו אותם במהרה בימינו כי זה מתכון קטלני לשוקיים ולא משנה במה אתם מגינים עליהם.
"מי זאת לעזאזל סילביה זאוזמר גולדנברג?" שאלתי בקול את עצי היער והנוף שנפתח בקצה שביל רחב שהוביל אל הגלעד לזכרה. מעולם לא נתקלתי בכזה כבוד לגלעד, אחד מני האלפים הפזורים ביערות ארצנו. לרוב זה זה יהיה גלעד לצד הדרך, בצומת שבילים או בראש גבעה. אבל, לסלול דרך שלמה בין העצים עד לגלעד? זה לא ראיתי, זה כבוד שאולי ייתנו לג'ון קנדי הנמצא כ 10 קווי גובה מעלי... אז מי זאת סילביה מהוליווד? תעלומה שאני חייב לפתור אמרתי לסלעים סביבי. לך דבר אל העצים ואל האבנים ענתה לי בת קול ולכן פניתי למומחה בעל שם עולמי בחיפוש מידע שגם הוא נתקל בחומה בצורה בנסיון לדלות מידע על סילביה. הצטרפתי לקבוצות פייסבוק שעיסוקן באנדרטאות אך גם שם לא מצאתי ישועה. אולי זאת המאהבת של קנדי? חשבתי, כמו המאהבת של ראש עירית אור יהודה שקרא רחוב על שמה? נזכרתי! שמה של המאהבת הוא נורמה ג'ין הידוע בשם הבמה שלה מרילין מונרו, נו, זאת שאמרה כי היא באה לצילומים לבושה רק בשאנל 5... לא משנה, אבל זאת לא סילביה שלנו, לצערי... 
ארובות השמים נפתחו וגשם טורדני שטף את אבק היער, נמלטתי לאוטו, התעלומה נשארת פתוחה לעת עתה.

הדרך חזרה מהיער מתפתלת באחד האזורים היפים שיש לנו... שיר געגועים של ג'ון דנוור מזומזם ברכב של הנהג המאושר והעייף:
Country roads, take me homeTo the place I belongWest Virginia, mountain mamaTake me home, country roads