גבעות מצר

שלושה שבועות לאחר היורה מתחילים גבעולי אספרג החורש לצמוח מעלה, עולים כסומים, מתפתלים לכל עבר כמו נחשים, מבקשים להאחז בכל מה שעומד יציב בסביבתם.

גם הם רוצים יציבות, גם הם רוצים לספוג אנרגיה מהשמש במרום, לבנות רקמה קשיחה, לפתח קוצים חדים להגנה מאוכלי עשב ומהקיץ שמעבר לאופק. אבל, למזלם הרע, הרצון לחיים עולה להם בחייהם - להקת מלקטות מהכפר הסמוך כבר קיפדה את ראשיהם של רבבות חסרי מזל, גבעולים רכים רכים שרק נבטו יעשו את דרכם למטבחים מהבילים שם יעברו שבעה מדורי גיהנום שיהפכו אותם למעדני גן עדן: יחלטו ברותחין, יטוגנו עם שום בשמן זית, יותססו במי מלח ויידחסו לצנצנות זכוכית שקופות יחד עם פלחי לימון, עלי שומר צעירים ושום. המרקחות שיירקחו יאכלו בשקיקה ולא נודע כי בא אל קירבם אלמלא ניחוח גופרית מתקתק שילווה את הסועדים בימים הבאים בכל פעם שיטילו את מימיהם.

מן מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ (תהלים קיח ה)

שטח מפת הגבעות נחבא מאחורי קיבוץ מצר,  אזור ספר המשתרע מזרחה עד לגדר ההפרדה וכולל עולם עשיר של טבע ישראלי, כזה שעוצב במשך דורות באמצעות לחצים חקלאיים, תרבותיים, פוליטיים ובשנים האחרונות גם לחצים דמוגרפים. המלך הבלתי מעורער של הגבעות הוא אשחר ארץ ישראלי, צמח הנוטה להשתלט בשטחים בהם קיימת רעיית יתר. שטחי המרעה של קיבוץ מצר הם מבוך מטורף של אשחר וקשה להסביר את התחושה הנפלאה כששדה כלניות צבעוני צץ לפתע באחת הקרחות של "יער האשחר" או כששמש חורפית מחממת משטח סלע בוהק בלבן על רקע ירוק וכל מה שאתה רוצה זה לשכב אפרקדן, להביט מעלה על השמים הכחולים ולתת לקרני השמש ללטף אותך... גן עדן.

הימים עדיין ימי מלחמה ושערי קיבוץ מצר סגורים בפני אורחים לא קרואים, כך שאין לי ברירה אלא להחנות/לחנות (שתי המילים מותרות והעיקר זה למצוא חניה) בפאתי הישוב מייסר ומשם הליכה די ארוכה בשביל בוצי לאורך נחל נרבתא עד למאגר מים עצום ומגודר שמצטלם נפלא מרחוק ונותן תחושה כי העיר חריש ברקע יושבת על גדות אגם ז'נבה...  ואם הזכרתי את ז'נבה, אז חייבים לשמוע את "שלום" של אלתרמן בביצוע מיקי גבריאלוב, כל כך אקטואלי גם אחרי תשעים שנים.

פנסים נעים ברוח

סתיו נוהם זמירות חב"ד

בכיכר תוסס ויכוח

בין הנגד והבעד.

איך אפשר שלא לרתוח

איך אפשר לישון דומם

השלום הוזה במוח

השלום מרתיח דם.

הכיכר אוזנה אוטמת

אך לשווא לא עת לחלום

"שין שורקת לו" הולמת

מם נוהמת לשלום.

מתיבבת רוח עוני

פנסים נעים כי קר

עיצבון גדול, בטוני

מתנפח בכיכר.

צבע מתערבל בצבע

דיפלומט בדיפלומט

תל אביב תהיה ג'נבה

לשתיהן סיסמה אחת.

כל העניינים נושנו

כל נושא נדוש, נחבט

וחשבתי כבר כי אנו

נרגע לאט לאט.

ואפשר יהיה בנחת

עין לעצום בליל

אך פתאום כשד

משחת בא שלום על ישראל

העיירה קפין נמצאת לא רחוק מכאן, ממש מעבר לגדר ההפרדה, הגדר מפרידה לא רק בינינו ובינם אלא גם בין חקלאי קפין לכרמי הזיתים שלהם, כרמים שנותרו במרחב שנוצר בין הקו הירוק המקורי לגדר ממזרח לו. עזובת הזיתים משרה אווירה מלנכולית, וההבדל שיוצר הקו הירוק גם ללא הגדר בולט לעין אפילו בחורף: כאן ירוק, שם אפור, כאן התחדשות שם קפאון, כאן חיים שם מוות, כאן כייף שם לא. חבל על חקלאות הבעל עם העיבוד המסורתי שעובר מדור לדור כבר מאות בשנים, חבל על הטרסות הקורסות, על העצים העתיקים ועל מרחבים המעוצבים כמו גלויה ועכשיו נראים יותר כמו רישום בפחם. חבל על חקלאי קפין, חבל על החיים הפשוטים זה לצד זה, חבל על כל הסבל, חבל...

חומר הבסיס של האזור איתו אני עובד עושה לי בעיות באזורים מיוערים, כנראה האלגוריתם מפענח לא נכון את קווי הגובה ואני נעזר בgps על מנת לנסות ולתקן את המצב, שיבושים קשים של אותות בגלל המלחמה בצפון ואני נאלץ לבזבז זמן יקר במיפוי פשוט... מוותר הפעם...אחזור ליער בפעם אחרת בתקווה שהאותות יתייצבו וגם אשקיע בהכנה טובה יותר של המחשב לפני הביקור הבא ביער - על מנת שיהיו לי נקודות אחיזה טובות בזמן המיפוי אני נוהג להדגיש מבעוד מועד באמצעות תצלום אוויר והדמיות פני הקרקע את השבילים, ההבדלים בסוג הצמחיה, קרחות גדולות, מצוקים גדולים, מתלולי עפר וכו' ...ככה הפענוח הגס נעשה מראש ועבודת השטח יכולה לזרום טוב יותר ומדוייק יותר.