מקיף אום אל פאחם

מוחמד גילה את הניווט כסטודנט צעיר במכללת וינגייט. מאז זרמו הרבה מים בואדי ערה והיום הוא חולש על חברה גדולה לטיולים ואטרקציות בטבע.

 את אהבתו לאטרקצית הניווט הוא לא זנח ומדי פעם הוא שולח אותי למשימות מיפוי קטנות ברחבי המיגזר. למוחמד יש אנרגיות שיכולות לעייף גם את השפן של אנרג'ייזר ואני אף פעם לא יכול לדחות אותו ולו גם מהסיבה שאני לא אומר לא לכל עבודת מיפוי, כמו שאומרים אצלינו:  "בֵּידַֿת (א)לְיוֹם אַחְסַן מִן גַ׳אגֶ׳ת בֻּכְּרַה" הביצה של היום טובה מהתרנגולת של מחר.

הגעתי לבית הספר וכמו קסם נפתח השער מבלי שאמרתי אפילו סומסום היפתח. לשאלתי אייך ידע שרציתי להכנס? אמר השומר: "זי אלבומה ע -זיתונה'"... יעני, "כמו ינשוף על עץ זית" ככה אני בולט בסביבה.

שרה, המורה לחנ"ג הגיעה כולה עזוז והתעקשה להראות לי את בית הספר לפני שאתחיל במיפוי "שוּפ (א)לְבַּקַרַה קַבֶּל-מַא תִחְלִבְּהַא" "תבחן את הפרה לפני שתחלוב אותה", אמרה ולא יספה. התרשמתי לטובה מהנקיון והשקט במרחב ולשאלתה מתי המפה תהיה מוכנה עניתי "בֻּכְּרָה פִי (א)לְמִשְׁמִשׁ", שרה ישר ידעה שהמפה תהיה מוכנה כבר מחר וכי יש לה עסק עם הרשלה מאוסטרופולי המשחק אותה ג'וחה. בחורה חכמה, אבל, הצלחתי להצחיק אותה.

כשאני מגיע לבית ספר בשביל להכין מפה, אני משתדל לתת גז בזמן השיעורים ואילו בהפסקות מעביר לניוטרל - העיקר להמנע מאינטרקציה עם התלמידים, משתדל לחמוק מהנודניקים במיוחד מאלו שעליהם נאמר "כֻּל דִיכּ עַלַא מַזְבַּלְתוֹ סַֿיַאח" - כל תרנגול בערמת הזבל שלו – מלך.

יאללה נגמרה ההפסקה, עבר עוד שיעור והמפה הגיעה לסופה, אני עושה עוד סיבובון קטן ונכנס לחדר המורים להפרד משרה "רוצה אספרסו?" שואלת ואני, מופתע שהיא לא מציעה לי נס קפה אבקה בכוס של מורות, עונה במבטא כמעט מושלם: "זֵיתוּן בזיתון וחורה אַכּוּן" כלומר, עדיף להסתפק במועט ולהשאר חופשי. 

האמת, אמרה שרה, "גם אני מתה על קפה נמס ויש גם פתי בר".

היה לי אחללה יום.

מַע אִ(ל)סַלַאמֵה, להתראות.