מאיר שפיה

בִּשְׁפֵיָה יֵשׁ חֹרְשַׁת בְּנֵי-אֹרֶן

וְסֻכָּה לְצֵל וּלְמַרְגֵּעָה.

וּמָה עוֹד בִּשְׁפֵיָה? חֲצִי גֹרֶן,

שְׁלִישׁ אִכָּר מְטַיֵּל בְּמִקְטֹרֶן,

וּמַעְיָן אַט זוֹחֵל בְּאַשְׁבֹּרֶן,

עֵץ יָבֵשׁ עַל רֹאשׁ הָר כְּתֹרֶן,

בַּחוּרִים כִּמְלֹא הַצִּפֹּרֶן,

אַךְ בָּנוֹת בִּשְׁפֵיָה – כְּמֵאָה.

ח.נ ביאליק

הימים הם ימי שלהי הקיץ, השמש עדיין מלהטת ולקראת הצהריים החום הופך לבלתי נסבל, לאו דווקא זה שמגיע מלמעלה, אלא זה הבוקע מהאבנים למרגלותיי וממש מבשל אותי, בישול איטי, אני הופך לחמין שחום ומהביל עם כל התוספות... כן, כולל גם ביצים קשות למי ששאל . 

אני משתדל להגיע מוקדם ולהנות קצת מצינת הבוקר, מהתעוררות הטבע עם פציעתם של קרני השמש הראשונות את אפלולית רכס מאיר שפיה; רכס החולש על פיתחת ואדי מילק אל מול זכרון יעקב, על חוף הכרמל עם ים כחול כחול, על הכרמל הירוק ירוק ועל שיפולי מנשה (גם עם ירוק ירוק) . פציעתה של החשיכה מגלה גם את הפציעה המכוערת של מחצבות שפיה בהר הכרמל, מעיבים במקצת על הפסטורליה הנפלאה של המקום ועל תחושת הניתוק משאון היומיום.

הבוקר אני מתחיל את עבודת הבורא באזור הפתוח ששימש כבית הקברות של הכפר הערבי שוויה, כפר שעל שמו זכתה שפיה בשמה. אדמות הכפר נרכשו ב 1887 ע"י פקידי הנדיב הידוע רוטשילד ולכן המקום נקרא גם מאיר ( ע"ש אחד מהרוטשילדים) ונועד להקמת מושבת בת למושבת האם זכרון יעקב ביחד עם בת שלמה (גם הם ע"ש הרוטשילדים אם התלבטתם). בית הקברות נמצא בראש השלוחה היורדת דרומה כשמצידה האחד מצוק המוות של המחצבה העצומה בבעלות חברת "אבן סיד" ומצידה השני מטע זיתים ותיקים עם המון מצוקים בלתי עבירים, מנוקדים בשיחי צבר ואלת מסטיק. אם צלחתם את שלב העלייה ומצאתם את דרככם במבוך המצוקים והשיחים, או, אז תזכו למשב רוח ים נפלא ואפילו מפתיע בעוצמתו. כמובן, תזכו לנוף משובח ואווירה מלנכולית משהו ולו רק מהידיעה שאתם נמצאים בבית קברות שממנו תוכלו לצאת רק אם מיפיתם נכון את מבוך המצוקים שממנו הגעתם בעמל רב.

המיפוי הוא תהליך איטי, צריך לעבור בכל השטח, להתייחס לתבליט ולתכסית, לברור את הפרטים, לדייק, להפוך את הבלאגן למופשט וחוזר חלילה. צריך הרבה סבלנות והעיקר לא למהר, כמו שאומרים בערבית: "שוויה שוויה", אולי זה על שם תושבי הכפר שהיו ידועים באיטיות שלהם חושב לעצמי, למרות, יש הגורסים כי התורכים אחראים לסגנון העבודה המתון ולכן הומצא הביטוי "להרוג תורכי ולנוח"... אופס הסתבכתי, כי כרגע נזכרתי שיש גם שביתה איטלקית ובטח יש גם איזה פתגם ברוסית או שזאת הייתה קללה ??? לא חשוב, העיקר לעבוד צעד צעד ולא ליפול ממצוק המוות.

מגיע לאזור הדמדומים של בית הקברות, משתחל בינות משוכות צבר, צועד על פי תהום בראש מצוקי ענק שמסתיימים למרבה האכזבה ככה פתאום, שוב מחפש דרך אחרת לעקוף אותם ועוד מצוק ועוד מצוק ועוד מצוק...רגע... מה זה שם בין השיחים? נראה כמו בור, נכון, בור. אבל לא סתם בור כי אם בור שנחפר באישון לילה על ידי גנבי עתיקות ולך תדע מה חיפשו בבית קברות של פלאחים עניים? אריסים שגרו בבתי טיט והיו תלויים למחייתם בעבודה חקלאית קשה שאת רוב התמורה בעבורה לקח בעל הקרקע העשיר.

זו לא הפעם הראשונה בה אני נתקל בחפירות של גנבי עתיקות, אני פוגש בתופעה הזו לא מעט וכבר למדתי להבחין אם מדובר בחפירה חדשה או ישנה. במקרה הדנן, עפי בחינת בקבוקי המים שהושלכו לצד ערימת העפר נראה לי שהחפירה בת כמה שבועות ולא נראה שמצאו כאן איזה אוצר גדול... אבל, אני הייתי בר מזל וגיליתי שבתחתית הבור השאירו הגנבים כלי עבודה "שווים"; מכוש, טוריה (בלי שבריה) מקדח, קלשון חפירה, את, כף בנאים, מברשת, משור לשורשים ואפילו דלי שבו אוכל לסחוב את כל הטוב הזה אלי הביתה. תודה לך אללה.

הכלים באמת איכותיים ונראה שהחברים השקיעו בעניין, מוזר שלא לקחו אותם כמו תמיד, אבל, העיקר שאני זכיתי בכל הקופה והציוד בסוף היום יעשה הכרות עם הכלים הותיקים שלי, אלו שנמצאים אי שם מתחת להררי כלים אחרים אצלי בבית, במחסן. יאללה, מבטיח גם לעשות סדר כשאתפנה לעניין... רגע, מה ? למי אני מבטיח? אני פה לבד, אשתי לא כאן, מה? השתגעתי? אני מבטיח לעצמי? יודעים מה? לא עושה סדר! דווקא... יאללה בלאגן.

עוד יום משעמם במשרד הגיע לסיומו ולי רק נשאר לאסוף את כלי העבודה מהבור, הנה הבור(כל הכבוד לממפה-המפה מדוייקת), הנה הכלים, הנה הם בחוץ ונשאר רק הדלי, קצת קבור באדמה המנחוס...נראה כאילו משהו תופס אותו... או מישהו??? שוד ושבר!!! יד מתוך החול לופתת את ידית הדלי וזה היה מפתיע! מסכן הגנב, כנראה נקבר בחיים יחד עם האוצר. מעניין אם ביטוח לאומי מכיר בזה כתאונת עבודה?

סוף דבר

המפה מוכנה, השטח אדיר לניווט, הכלים אצלי במחסן, המחסן עדיין מבולגן - מבטיח לסדר, גנב העתיקות עדיין קבור בבית הקברות של שוויה - הבור הוא אחללה תחנת ניווט למי שיתכנן...ועל זה אמר קהלת: "חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ."